המקומות החבויים בונציה : כיכר Campo Manin



אחד משבילי ההליכה הראשיים מגשר ריאלטו לפיאצה סן מרקו מוביל דרך כיכר קמפו מנין. כאן אתם רואים את פסל הברונזה המרכזי של דניאל מנין, שפוסל והוקם כאן ב-1875 על ידי לואיג'י בורו.

זהו פסל מרשים של הפטריוט הוונציאני שמלווה בפיסול ברונזה מעניין במיוחד של אריה מכונף המונח על בסיס הפסל. האריה המכונף הוא סמלה של ונציה ומהווה השלמה לכיכר קמפו מנין.

דניאלה מנין (13 במאי 1804 - 22 בספטמבר 1857) היה פטריוט איטלקי , מדינאי ומנהיג הריסורג'ימנטו בוונציה . הוא נחשב בעיני היסטוריונים איטלקים רבים לגיבור האיחוד האיטלקי.

במשך כאלף שנה היתה הרפובליקה של וונציה עצמאית. בשנת 1797 היא נכבשה על ידי נפוליאון אשר מאוחר יותר באותה שנה ויתר על השליטה בה לטובת אוסטריה, כחלק משורת ההסכמים שהביאו לקיצה של הקואליציה הראשונה.

בשנת 1848, שנה בה רוחות מהפכה רווחו באירופה, דניאל מנין הוביל למרד כנגד השלטון האוסטרי והכריז על ונציה כעל רפובליקה.

האוסטרים הטילו מצור על ונציה שהביא על ונציה רעב ומחלות, אך בשל הגנות החוף החזקות והלגונות הרדודות של העיר, תותחיהם של האוסטרים לא הצליחו להגיע קרוב מספיק לעיר כדי לגרום נזק נרחב.

כדי להתגבר על קשיים אלו הועלה הרעיון של בלון הנושא חומר נפץ.

הניסיון הראשון, שבוצע ב12/7 בשנת 1849, נכשל נחרצות בשל רוחות בעייתיות.

הניסיון השני, נערך ב-22/8, ובו הבלונים שוחררו מפלטפורמה יציבה מלב ים. לפי ההערכות שוחררו כ-200 בלונים אך הם גרמו לנזק מינימלי וכמה מהם אף התפוצצו בקרבת האוסטרים.

יש הטוענים כי היו לבלונים אפקט פסיכולוגי. לא ידוע אם הדבר נכון (או שמא הרעב והמחלות סוף סוף הכריעו אותם), אך יומיים לאחר מכן, הוונציאנים נכנעו.

זו לא היתה הפעם הראשונה בה הוצע לנסות ולהשתמש בבלונים כאמצעי לחימה אך זהו השימוש המסיבי הצבאי הראשון בהם.

דניאל מנין (Daniele Manin), בנו של אחד מיהודי וונציה שהתנצר, הפך לגיבור הלאומי של ונציה. דניאלה מנין זה היה בין המהפכנים. שמו המקורי היה דניאל מֶדִינָה אך הוא שינה אותו בעקבות שמו של הדוג'ה האחרון לודוביקו מנין שאחיו היה סנדקו בעת טבילתו, כדי להדגיש את מחויבותו לאידיאל וונציה העצמאית. אמנם דניאל מנין הצליח להקים בוונציה משטר עצמאי (מעול האוסטרים) אך משטר זה לא האריך ימים..

מקור וקרדיט לצילום
















77 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול