פרידנסרייך הונדרטוואסר (Friedensreich Hundertwasser; 1928- 2000) היה אמן, צייר, פסל ואדריכל יהודי-אוסטרי. הונדרטוואסר נחשב לגדול אמני אוסטריה של שלהי המאה ה-20. אף על פי ששלח ידו בתחומי אמנות רבים ואף היה ידוע בפעילות חברתית וסביבתית ענפה, מורשתו העיקרית והידועה ביותר מצויה בבנייניו הייחודיים.
הונדרטוואסר תיעב קווים ישרים ("כליו של השטן", כך כינה אותם) והיה מוקסם מסלילים שבלוליים; בבנייניו קשה למצוא קו ישר. בנוסף היה חסיד של צבעוניות, טבע ואינדיבידואליות. בנייניו, אשר אין האחד דומה למשנהו, משופעים בצבעים עזים, צורות הרמוניות המזכירות יצורים חיים, צמחייה מסיבית ושלל המצאות מקוריות. ביצירתו של הונדרטוואסר ניכרת השפעה של האדריכל הקטלאני אנטוני גאודי ושל הציירים האוסטריים אגון שילה וגוסטב קלימט. הונדרטוואסר טען שאדריכלות מודרנית אינה יכולה בשום אופן להיחשב כאמנות, ושבתים יש לעצב לפי המנטליות וחוש האסתטיקה של דייריהם העתידיים.
בית הונדרטוואסר במגדבורג, המכונה גם "המצודה הירוקה", הוא הפרויקט האחרון שהושלם על ידי האמן והאדריכל פרידנסרייך הונדרטוואסר. מטרתו הייתה להביא להרמוניה את האדריכלות, האנשים והטבע. מסיבה זו, בית הונדרטוואסר כולל עצים, וכרי דשא פרחים על הגגות והרמפות.
המבנה מעוצב באופן אישי ויצירתי במגדבורג מכיל בית מלון, גן ילדים, דירות, מרכזים רפואיים ומשרדים. החצרות הפנימיות מזמינות את המבקרים לטייל ולהשתהות בחנויות ובתי קפה. למבנה "מצודה הירוקה" יש גם תיאטרון משלו, שיכול להכיל עד 250 אורחים. זהו התיאטרון היחיד בעולם שנמצא בבניין הונדרטוואסר. האולם של התיאטרון משמש גם לאירועי תרבות, ימי עיון, כנסים, תערוכות וחגיגות.
הונדרוואסר עבד על הפרויקט עד זמן קצר לפני מותו בשנת 2000. האדריכלים פיטר פליקן (תכנון) והיינץ מ. ספרינגמן (ביצוע) יישמו מאוחר יותר את התכנון. בדצמבר 2003, שלוש שנים לאחר מותו, חלומו של הונדרטוואסר הפך למציאות.
