הפאבלות של ריו דה-ז'אנרו לפני מגיפת הקורונה: מבט מבפנים וגם מבחוץ

לצערנו , נגיף הקורונה פגע במיוחד קשה בברזיל בתושבי שכונות העוני הידועות בשם Favela, ורצינו לקחת אותכם לסיור וירטואלי בשכונות מעניינות אלו בתקופה שלפני הקורונה .





קרוב ל-12 מיליון אנשים בברזיל גרים בשכונות עוני ( פאבלות ) , מתוכם כ-מיליון וחצי איש בסביבות ריו דה-ז'אנרו.

בפאבלות של ריו מתגוררים 1.4 מיליון אנשים, המהווים 22% מכלל האוכלוסייה של העיר.


ה"פבלדוס (favelados), " תושבי שכונות הפאבלות הם אנשים פשוטים וחרוצים, המאורגנים בקהילות מסודרות עם עזרה הדדית,

יושבי הפאבלות הם כפריים שהיגרו לעיר בחוסר כל ולא הצליחו לשפר את רמת חייהם ולעבור למקום מוצלח יותר. אחת הבעיות של ריו היא שמשכנות העוני נמצאים ממש בלב העיר ולא בשוליים, כמו בערים אחרות. הנוער נמצא במגע עם תושביה העשירים של העיר, חשוף לגירויים, ומכאן הדרך לפשע קצרה.

חלק מהפאבלות נתקלים, למרבה ההפתעה, בבתי מידות מפוארים. בתים אלה נבנו על ידי תושבי הפאבלה שהתעשרו, אך מעדיפים את הסביבה הקהילתית החמימה והמוכרת על פני הניכור של שכונותיה העשירות של העיר.


הפאבלה של רוסינה

Favela Rocinha

בפאבלה של רוסינה מתגוררים מעל 500,000 איש וכל התשתיות בשכונה הם מעשי ידי התושבים . בשנים האחרונות הוקמו בשכונה 2 בסיסי צבא על מנת לשמור על הבטחון בשכונה.

פבלת רוסינה זו הפבלה היחידה שיש לה כביש. מלמעלה, נוף יפה של המפרץ, הלגונה, פסל ישו בראש ההר. הבתים בפבאלות בנויים במדרון זה על זה ללא תכנון, לעיתים הבית העליון גורם לקריסת אלו שתחתיו. קירות ללא טיח, חלונות פרוצים, בחלקן אין מים וחשמל. הממשלה נלחמה בהם, הרסה בתים, ביצעה מעצרים, אבל הפבלות גדלו והתעבו ואיתן הבעיות.


בשנת 1984 הגיע האפיפיור לברזיל והתעקש לבקר גם בפבלות. למרות שלא הראו לו את הגרועה ביותר, הוא יצא בתחושה קשה. בהשפעתו הפכה הממשלה את הבתים לחוקיים, בנתה בתי ספר ומוסדות סעד. ב- 1990 התחילה לחבר אותן לרשת החשמל. יש בפבלה בארים, בתי קולנוע ומסעדות, שני בתי חולים, אפילו 5 בתי ספר לכדורגל ובית ספר לסמבה. יוצאים כאן שני עיתונים ויש תחנת טלוויזיה. הרבה חולים באיידס ולאחרונה גם בנגיף הקורונה.


הצילום למעלה הוא משנת 2004 התקופה בה כנופיות פשע שלטו בפאבלות , מקור וקרדיט


לחיות בפאבלה ולחלום על הצלחה


כמעט לכל נער או נערה בפאבלה, יש שתי קבוצות התייחסות - שני מושאי הזדהות: נבחרת כדורגל וקבוצת המחוללים בבתי הספר לסמבה. הנערים הכחושים נדחקים יחדיו למגרשי הכדורגל ומתבוננים באליליהם שעל המגרש בעיניים נוצצות. אם בתרמילו של כל חייל טמון שרביטו של הרמטכ"ל, הרי בתיקו הדמיוני של כל נער בפאבלה חבויות נעליו של פלה. הש

ד"ר גילי חסקין , חקן המיתולוגי, מי שהחל את דרכו כנער בפאבלה של סנטוס, שידו לא השיגה לקנות כדור, והפך למיליונר; מי שהתחיל לכדרר כדור עשוי סמרטוטים ונהיה לשר בממשלה. פלה הוא מושא לחלום. כך גם אליליו המקושטים של הקרנבל.

בתי הספר לסמבה אינם בתי ספר, כמובן - אין צורך ללמד ברזילאי לרקוד סמבה. אלו הן נבחרות המאורגנות על ידי פרנסי השכונה, ורוקדים בהן נעריה ונערותיה. הם מכונים "בתי ספר לסמבה", משום שאימוניהם מתבצעים בדרך כלל בבתי ספר, כשאולמותיהם פנויים מתלמידים, במהלך חופשת הקיץ.

מקורות

ד"ר גילי חסקין . מטריד ומפתיע: סיור בפאבלות של ריו

ד"ר גילי חסקין , הפאבלות של ריו דה-ז'ניירו

Favela Walking Tour- A Visit to Rio de Janeiro’s Slum

צילומים מרהיבים נוספים של הפאבלות בברזיל









הצטרפו לרשימת התפוצה וקבלו עדכונים למייל

על עמי סלנט:

מאז פרישתו של עמי סלנט כמנהל מרכז המידע במכון מופ"ת הוא ממשיך לפתח מאגרי מידע שונים ומעמיקים, והחשוב שמביניהם הוא מיזם התיעוד המקוון – ילדים בשואה. בין השנים 1993-2008 עבד עמי סלנט גם כמרצה לתחומי המידענות וניהול התוכן במחלקה ללימודי מידע באוניברסיטת בר אילן.

© 2020 כל הזכויות שמורות לעמי סלנט

האתר נבנה ע״י: ענת בילינסון