מומבאי , הודו , בירת האר- דקו הנשכחת

מומבאי; שער הכניסה להודו

 למומבאי  יש את המספר השני בגודלו של בנייני אר -דקו אחרי מיאמי

בנייני האר דקו  בעיר מומבאי בהודו נבנו בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20, 

עידן הפריחה של אר־דקו במומבאי לא היה רק "סגנון" אלא תקופה שחוללה שינוי באורחות החיים ורווחתם. בעיקר לבני המעמד הבינוני־גבוה שנמשך לעיר, אז וגם כיום. בתי המגורים בסגנון הזה היו מאווררים ומוארים, וצוידו בשירותים ומטבחים, מעליות ואפילו מיזוג אוויר. עוד הוקמו גם בתי קולנוע, מלונות, מועדונים, בתי ספר, מלונות ומבני דת בסגנון.

גם בתל אביב וגם במומבאי  בנייני האר-דקו  נבנו באותה תקופה, שנות ה–30 וה–40 במאה שעברה. הם הוקמו ועוצבו תחת אותו משטר קולוניאלי — המנדט הבריטי, ורשומים על שמם של אדריכלים שחונכו על ברכי המודרניזם המערבי לגווניו השונים, וכפו אותו, לטוב ולרע, על תרבויות ילידיות שעליהן שלטו. הן מומבאי והן תל אביב, עם כל הדמיון והשוני, הן עדות לכך שדווקא בעולם הפחות מערבי, הרעיונות האדריכליים המודרניסטיים הגדולים מומשו באופן גורף הרבה יותר מאשר בארצות מוצאם. 

האזור שהוכרז כאתר מורשת עולמית ממוקם בדרום מומבאי ומשתרע על 663.4 דונם עם אזור חיץ סביבו בשטח של 3,787.8 דונם. הוא מורכב מקבוצה של 94 בניינים היסטוריים ומהשטח הירוק הפתוח של אובל מיידן. המבנים בחלקם בסגנון ויקטוריאני של המאה ה-19 ובחלקם בסגנון אר דקו של המחצית הראשונה של המאה ה-20.