האדריכל ריקרדו בופיל נתקל במפעל מלט נטוש מחוץ לברצלונה. תגלית זו תשנה את חייו, שכן המפעל, המכונה לה פבריקה, הפך למרכז חייו המקצועיים והביתיים. במהלך השנים, החלל עבר מהפך מתמשך שגם מכבד את מורשתו הארכיטקטונית וגם משנה אותו בשקט.
עם 30 ממגורות, ערימת עשן, חדרי מכונות מרוהטים ו-2.5 ק"מ של מנהרות תת-קרקעיות, אין זה פלא ש-La Fabrica הוא פרויקט שיישאר בשינוי מתמיד ובעיצוב נוסף .
כדי להפוך את החלל האדיר של 32,000 מ"ר למגורים ולסטודיו לאדריכלות, האדריכל ריקרדו בופיל השקיע בהתחלה שנה וחצי רק בפירוק החלל של מפעל המלט הישן .
מפעל הבטון נבנה במקור במהלך המהפכה התעשייתית של קטלוניה שלאחר מלחמת העולם השנייה. בכל שנה שחלפה, בוצעו בו שיפוצים כדי להתאים לתהליכים חדשים בתעשייה. התוצאה הייתה אוסף של סגנונות אדריכליים שהיה צריך להתאים בחזרה.
על ידי קילוף השכבות של המבנה, האדריכל בופיל הצליח לעצבו מחדש.הוא הפך אזורים במפעל לחדרי מגורים וספריות מרווחים, גנים שופעים וחדרי שינה נעימים, האדריכל החזיר את הפונקציונליות של מבנה מגורים למבנה התעשייתי .
"כיום אני חי ועובד כאן טוב יותר מכל מקום אחר", משתף האדריכל בופיל. "זה בשבילי המקום היחיד שבו אני יכול להתרכז ולשייך רעיונות בצורה המופשטת ביותר."
המתחם מחולק לארבעה אזורים - סטודיו לאדריכלות, אולם תצוגה, גנים ואזור מגורים. בופיל רואה במפעל לה פבריקה פסל שמתהווה לאט. "המפעל הוא מקום קסום. אני אוהב שהחיים מעוצבים ומתעצבים כאן בצורה מושלמת, טקסיים, בניגוד מוחלט לחיי הנוודים הסוערים שלי".
כשמבני לה פבריקה אט אט נבלעים בטבע, הממגורות שלה מכוסות בגפנים משתרגות ומטפסות , הגבול בין תעשייה לסביבה הולך ומטשטש. חללים ששימשו בעבר לייצור כמויות המוניות של מוצרים מותאמים כעת לשימוש ביתי. החדרים העצומים והמעוצבים פתוחים ושטופים באור. La Fabrica הוא יצירת מופת של עיצוב תעשייתי שעבר הסבה.
למקור
