תכנון : האדריכל ההולנדי רם קולהאס
רם קולהאס הוא אדריכל הולנדי, המזוהה עם זרם הדה-קונסטרוקטיביזם
פרויקט אדריכלי זה, שהושלם בשנת 2015, הוא מראה חריג מאוד על רקע הנוף של סינגפור, שהעניק לאדריכל שיזם אותו את הזכייה בקטגוריית המבנה של השנה. מדובר במבנה מגורים שמורכב מ-31 חלקים ש"הוערמו" באלכסון זה על גבי זה, בצורה המדמה ערימת קוביות או אבני לגו שהניח ילד בעת משחק. הרעיון שעומד מאחורי סגנון הבנייה הזה מאפשר יצירת חללים חדשים וניצול מיטבי של חללים קיימים, שכן כל מרווח בין חלקי המבנה השונים משמש למרפסות ירוקות שחלקן כוללות בריכות פרטיות. הפרויקט המכונה "המארג" (Interlace The) נבנה בפרבר ירוק הממוקם לצד אחת האוטוסטרדות הגדולות בסינגפור. הפרויקט הוא שיתוף פעולה בין אדריכלי-העל רם קולהאס ואולה שירין. הפרויקט זכה בשנת 2015 בפרס הראשון בפסטיבל הארכיטקטורה הבינלאומי WAF, ה"אוסקר" של האדריכלות.
זהו קומפלקס מגורים סגור ומגודר (segregated) שבו 1,040 יחידות דיור בגדלים משתנים, 1,500 מ"ר שטחים ציבוריים, ו-500 מ"ר שטחים מסחריים. סך כל השטחים הבנויים בפרויקט הוא 170 אלף מ"ר. רק לשם השוואה, שטח הרצפה במגדלי עזריאלי בתל אביב הוא 150 אלף מ"ר, ושטח המסחר להשכרה - כ-37 אלף מ"ר.
ייחודו של הפרויקט בסינגפור הוא שבמקום לרכז את כל הפונקציות בסדרת מגדלים גבוהים, כמקובל, הוא מייצר 31 קופסאות מלבניות, כל אחת בגובה שש קומות, ששזורות בתוך, מעל ומתחת, בצורה של משושה, סביב חצר, וכך מייצרות מרחב תלת-ממדי, סגור אבל גם פתוח.
אתר האינטרנט של האדריכל אולה שירין משבח את האיכויות האקלימיות של הפרויקט, ומספר שהאדריכלות שלו מציעה אוורור טבעי ואפילו הגנה מהחום הטרופי, אך מדגיש מאוד את ערך הקהילתיות: "מושג חיי הקהילה בתוך הכפר העכשווי מודגש בפרויקט באמצעות רשת נרחבת של פארקים וחללים משותפים. מבנים ציבוריים שלובים בתוך הנוף, ומציעים אינספור הזדמנויות לאינטראקציה חברתית ולפעילויות משותפות בתוך הסביבה הטבעית: כיכר מרכזית, כיכר תיאטרון, פארק מים, מועדון, חדרי משחקים, חללי קריאה, כושר ועוד".
פרויקט "דה אינטרלייס" (The Interlace) שנבנה בסינגפור הוא אחד הפתרונות היפים לניכור שבמגדלים המודרניים. במקום לבנות מגדלים מנותקים זה מזה, שאין ביניהם קשר ושמושג הקהילה נעלם בהם מזמן, החליטו המתכננים, משרד בשם OMA, שלא להיכנע לניכור המודרני ולהתמודד איתו. הפתרון שנמצא היה "להשכיב" את 31 המגדלים, כך שכל שישה מגדלים הוצבו כך שביניהם יווצרו חצר גדולה או אזור שכונתי, ממש כמו פעם. המתכננים מכנים את מה שנוצר בכינוי "כפר מאונך", או "כפר ורטיקלי". המגדלים השוכבים יוצרים מראה מהמם ולחלוטין לא שגרתי, שבמבט ראשון נראה קצת כאילו הורכבו על ידי ילד יצירתי שסידר יפה את הקוביות שלו, בלי קשר למה שנהוג ומקובל.. ואולי כך צריך להביט על האדריכלות המודרנית, במבט קצת ילדותי, יצירתי, קצת מופרע..
