קהיר , נובמבר 2022, במהלך הביקור בקהיר קראתי את הרומן האחרון של נגיב מחפוז על בית הקפה שלו וביקרתי בכמה בתי קפה בהם נהג לשבת בחברת ידידיו .
תודה לדוד חמץ ורעייתו אשר היו איתנו במהלך הטיול למצרים ולקהיר וצילמו חלק מן הצילומים כאן בסקירה.
"בית הקפה קושתומור ליווה אותנו מאז נפרדנו מהילדות וצעדנו את צעדינו הראשונים בעולם הגברים . העברנו את ימינו בין העבודה , חיי התרבות ושיחותנו הליליות "
"פינתנו בבית הקפה בקושתומור נותרה על כנה גם בעשור השביעי . היה זה המקום הקבוע והבטוח היחיד עבורנו , גם כשגעשו סביבנו סערות , אולם קירותיו הישנים של המקום מעולם לא עמדו כחוצץ בינינו ובין העולם ".
מקור :
נגיב מחפוז , בית הקפה שלנו, כנרת זמורה , דביר , 2019 ( מערבית ששון סומך ועידן בריר)
עמודים 182, עמוד 95
הדינמיקה והכוח האלה ניכרים היטב גם ב“בית הקפה שלנו", ספרו של הסופר המצרי החילוני זוכה פרס נובל נגיב מחפוז, שיצא לאור בתרגום לעברית של עידן בריר וששון סומך (הוצאת כנרת־זמורה). הספר, המתאר את קורותיהם של חמישה חברים בשכונת אל עבאסייה בקהיר מתחילת המאה ה-20 ועד אחרי רצח סאדאת, מציג את בית הקפה כמרכז החיים של החבורה הזאת. כמעט כאילו הם אינם חיים את החיים אלא את הדיבור על החיים דרך המפגשים בבית הקפה, שבו הם מבלים את מרבית זמנם. "בית הקפה ליווה אותנו מאז נפרדנו מהילדות וצעדנו את צעדינו הראשונים בעולם הגברים", אומר אחד החברים.
תרבות בתי הקפה בקהיר גם משמשת בסיס לתיאור התהפוכות ההיסטוריות. השינויים שעוברים על שכונת אל עבאסייה הם שינויים שהתרחשו בשכונות רבות במצרים ובעולם בכלל: משכונות קטנות ומשפחתיות, הן הופכות לאזורים מודרניים וגדולים עם כבישים מחברים, בניינים רבי קומות, חנויות. בית הקפה מחליף למעשה את הקהילתיות האבודה של השכונה. השינויים שמתחוללים בקרב הגיבורים עצמם, בשכונה, במצרים ובעולם בכלל - כל אלה באים לידי ביטוי בבית הקפה, בשיחות שמתנהלות בו, במצבי הרוח של הגיבורים.
"קפה ריש" (riche)
בית קפה. ולא סתם בית קפה, אלא מוסד תרבותי שמלווה את קהיר מאז שנת 1908 - "קפה ריש" (riche) שמו.
פיסת ההיסטוריה הזאת של קפה ריש. במפגש הרחובות, האחד שנקרא על שמו של מייסד הבנק המצרי הראשון ומי שהקים את אולפני הסרטים ומייצג את מצרים המודרנית, טלעת חרב, והשני נקרא על שמה של הפמיניסטית המצרית הראשונה, הודא אל-שעראווי, נמצא בית הקפה שבו צמחה האינטליגנציה המצרית המודרנית.
קירותיו מכוסים בתמונות שבהן נראים כל מבקריו החשובים של המקום, ובהם טה חוסיין, גמאל עבד אל-נאצר, נג'יב מחפוז, נג'יב סרור, אום כולתום (שעל פי הידוע קיימה בקפה את המופע הפומבי הראשון שלה ב-1923), סדאם חוסיין (כשהיה סטודנט בקהיר), ועוד עשרות מכובדים אחרים.
התמונות הללו מספרות רק חלק קטן מההיסטוריה של המקום. כאן התחילה את דרכה מפלגת השמאל המצרית "אל-תגמוע", שחבריה היו באים בשנות ה-60 כדי לדון בבעיות המדינה, עד שהחלו להירדף על ידי השלטון ועברו ל"קפה אל-בוסתאן"; אבל גם אז המשיכו לבוא לריש כדי לשתות ולשחק שש-בש ורק אחרי כמה שעות עברו, מעט שיכורים, לאל-בוסתאן. בנוסף, בקפה ריש ייסד ההוגה החשוב טה חוסיין את מגזין הספרות "אל-כאתב אל-מצרי" (הסופר המצרי), נג'יב מחפוז קיים כאן את מפגשיו עם ידידיו ורשם ע ל השולחנות העתיקים את המלים הראשונות של רבים מספריו, ומשוררים וסופרים מאושיות התרבות המצרית המודרנית, כמו יוסף אדריס, תאופיק אל-חכים ואחמד פואד נגם, החליפו סיפורי רכילות ורעיונות חזון עמוקים.
אחד הדברים המרהיבים בקהיר הוא בתי הקפה העתיקים. קפה ריש, למשל, הוא מקום יפהפה מגולף עץ שהוקם ב–1908 במרכז העיר. חלפתי לידו תמיד, אבל משום מה מעולם לא שתיתי שם קפה. הרבה מההיסטוריה המצרית חלפה בקפה. המלך פארוק מצא שם את אשתו השנייה, נרימן, שכונתה "הסינדרלה של הנילוס". בזמן ההפגנות הקפה סייע למפגינים להסתתר מהמשטרה. הפעם החלטתי להיכנס ולשתות שם. במבואה של השירותים, שהיא בגודל הקפה עצמו כמעט, נתלו שלל תמונות שחור־לבן של אבות התרבות המצרית, שהיו הלקוחות הקבועים בבית הקפה. מעל כולם, בתמונת ענק, הסופר הלאומי נגיב מחפוז.
הפינה בבית הקפה "ריש" בה ישב הסופר נגיב מחפוז עם ידידיו .
בבית הקפה יש גם מצחצח נעליים קבוע
בית הקפה El Fishawy Abwa
בית הקפה אל פישאווי קיים כבר 110 שנים בקהיר . זהו בית קפה בשוק בחאן אל חלילי , בית קפה מפורסם מאוד עם הרבה אופי והיסטוריה.
בית הקפה המפורסם אל פישאווי שבשוק חאן אל חלילי. בעבר ישבו בו אום כולתום, נגיב מחפוז, ורבים אחרים.
בית הקפה הקטן והעתיק "אל-פישאווי" בשוק חאן אל-חלילי, שם נהג לשבת הסופר זוכה פרס הנובל נגיב מחפוז. בבית הקפה, שמעשרות הנרגילות שבו נודף ניחוח נהדר של תפוח, יושבים זה לצד זה צעירים, צעירות, מבוגרים ומבוגרות. המצרים לא נוהגים לשתות אלכוהול בבתי הקפה הללו. הם מעדיפים תה או קפה לצד ה"שישה".
המקום כל כך אותנטי ויש מוסיקאים המנגנים מוסיקה מזרחית בכישרון רב. מקום צפוף מאוד בלב ח'אן אל חלילי אבל זה חלק בלתי נפרד מכל ביקור בקהיר חוויה בפני עצמה. רוכלים מצליחים לעשות עסקים בין השולחנות ומוסיקאים למצוא מקום על השולחן שלך כדי לשעשע אותך.
אל-פישאווי ושאר בתי הקפה האלה הם בלי ספק הבילוי האהוב על המצרים, שכל כך אוהבים לדבר, לפטפט, לצחוק ולרכל. לא רק צעירים, אגב, יושבים בבתי הקפה הללו בשעות הקטנות של הלילה. המקומות מפוצצים גם במבוגרים יותר, בני חמישים-שישים, שיושבים בחליפותיהם ומעשנים את עצמם לדעת..
בתי קפה מפורסמים בקהיר בהם לא ישב נגיב מחפוז
קפה גרופי
קפה גרופי (Café Groppi) הוא בית קפה מפורסם בקהיר בירת מצרים הקשור בין היתר למפגשים ואירועים בתולדות היישוב ומדינת ישראל.
בית הקפה נמצא בקרן הרחובות טלעת חרב וקאסר אל-ניל, במרחק הליכה מכיכר א-תחריר בלב קהיר, שמסביבה מספר מבני ציבור חשובים, בהם המוזיאון המצרי, משרדי ממשלה שונים, מטה הליגה הערבית וקמפוס האוניברסיטה האמריקאית.
בית הקפה נוסד בשנת 1909 על ידי שף ויצרן שוקולד שווייצרי בשם גָ'אקוֹמוֹ גרופי (Giacomo Groppi) שנולד בשנת 1863.
הפתיחה הרשמית של בית הקפה הייתה ב-23 בדצמבר 1909. המקום הפך עד מהרה למוקד קוסמופוליטי של חיי החברה של קהיר. אנשי המעמדות הגבוהים, דיפלומטים, אנשי אצולה בריטים ובורגנים צרפתים פקדו את בית הקפה. הגלידות בעשרות טעמים שפיתח גרופי על פי שיטה שלמד בארצות הברית והעוגות שנשאו שמות אקזוטיים הבטיחו לבית הקפה קהל מבקרים נאמן.
בימי מלחמת העולם השנייה היה בית הקפה מקום הבילוי המקובל של אנשי הצבא הבריטי והכוחות מארצות האימפריה הבריטית שלחמו או שהו במצרים.
קפה גרופי, קהיר 1944, בצילום נראים היטב הקצינים הבריטים שאהבו לשבת שם
כך תיאר את המקום בעיתון "הד-המזרח" יצחק רפאל מלכו שביקר בו בשנת 1944:
"כל הבא לקהיר ורוצה ללמוד על רגל אחת את המתרחש בעולם החברותי, הכלכלי, המסחרי ואפילו המדיני – עליו לפנות מיד לאותו מרכז החברה המצרית, האירופית והבין לאומית, הנקרא "גרופי" (הקונדיטוריה) ושם ימצא את מבוקשו, יחד עם העוגות הטעימות והמשקאות הקרים והחמים מכל המינים.
ב"גרופי" מזדמנים בני מזרח ומערב, לבושי מדים ואזרחים סתם. אורחים הבאים מפנים הארץ וילידי ארצות חוץ עסקנים ועסקניות, עיתונאים, בנות המין היפה העסוקות במלאכה או שרויות באפס מעשה, אנשי הבורסה ופקידים גבוהים, פרנסי ואישי החברה מכל העדות והאומות, ומכיוון שבני ישראל ובנותיו בדורנו, להוטים אחרי הפומביות, קל לך להפגש כאן עם מכרים רבים בכל שעות היום, מבוקר השכם ועד חצות הלילה".[1]
גָ'אקוֹמוֹ גרופי מת בשנת 1947. חמש שנים לאחר מותו, בינואר 1952, בעת שמצרים הייתה נתונה עדיין בעצמאות חלקית תחת חסות בריטית, פרצו בקהיר מהומות אנטי-בריטיות. מפגינים שרפו שדדו את שכונות העיר, תוך התמקדות בעסקים ובמפעלים בבעלות זרה. מאות חנויות ואתרים מרכזיים, כולל בית האופרה של קהיר, הועלו באש. המהומות הגיעו כמעט עד פתח בית הקפה, אך הוא ניצל משריפה.
מקום מפגש לאנשי היישוב
קפה גרופי היה למקום מקובל על אנשי היישוב שהגיעו למצרים לביקור או בשליחות לאומית. בזמן מלחמת העולם השנייה הוא היה מקום המפגש החביב על מתנדבי היישוב לצבא הבריטי על זרועותיו השונות ששהו במצרים. בהם היה גם עזר ויצמן, שבמסגרת שירותו כטייס בחיל האוויר המלכותי הוצב בשנת 1945 במשך שלושה חודשים בשדה התעופה פאיד במצרים והרבה לבקר בקפה גרופי. בשנת 1977 ביקר עזר ויצמן בקהיר וערך סיור ברחובותיה וביקר בקפה גרופי. כך כתב בספרו "הקרב על השלום":
"המסע ברחובות קהיר היה כמו מסע אל ימי נעורי. זיהיתי בהתרגשות את המקומות שהשתמרו בזכרוני. ביקשתי לעצור ליד קפה "גרופי". היה זה בית הקפה של החברה הגבוהה במצרים של שנות ה-40 ומיפגש של חיילי הצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה. ביליתי בו הרבה והשתוקקתי לשוב ולהציץ פנימה. יצאתי מן המכונית. קהל רב הגיח מיד מכל עבר. אנשים מחאו כף, נדחקו ללחיצת יד. חזרתי וחידשתי את ההיכרות שלי עם קהיר בעלת הפרצוף האנושי.
העיתונאי והסופר אהרון שמיר, שהיה לוחם בבריגדה, תיאר את בילוי חיילי הבריגדה בקפה גרופי:
"היינו יושבים בקפה ״גרופי״ ...והעוגות שהיו מוגשות שם היו מן הטובות בעולם. שם גם היו מתאספים ה״היי לייף" של קהיר המתאנגלזים והמצתרפתים
