"מיקדו" היא אופרה מאת ארתור סימור סאליבן, מלחין אנגלי שנודע בעיקר בזכות המוזיקה שחיבור לאופרטות שכתב גילברט. זוהי אומרה קומית המתרחשת אי שם ביפן וחופנת בתוכה סיפור מרתק על תרבות מסתורית.
את "המיקאדו" של גילברט וסאליבן ניתן להגדיר כיצירת מופת מוזיקלית ובימתית. פה ושם היא זוכה לגרסאות מעודכנות – בעיקר ברמת הטקסט, כאשר משבצים בהן מושגים אקטואליים למועד ההפקה. לעתים גם יש גרסאות המטפלות במוזיקה הנהדרת. גרסה כזאת, "המיקדו השחור" שהועלתה בלונדון לפני כשלושים שנה, העניקה מגע של רוק וג`אז, אך בכל ברגע נתון המקור בעבע כשמפניה.
אופרת הסבוי המצליחה ביותר היא "המיקאדו" (The Mikado 1885) אשר שמה ללעג את הבירוקרטיה באנגליה, שמוסווית באופן קלוש על ידי מיקום העלילה ביפן.
העלילה של האופרה מתמקדת בחייט פשוט, אשר מקודם לתפקיד המוציא להורג הראשי בעיירה היפנית הבדיונית טיטיפו. קו-קו, אותו חייט לשעבר, מאוהב בבת חסותו יאם-יאם. יאם-יאם מאוהבת דווקא במוזיקאי נודד, ("נגן טרומבון שני בתזמורת מצעדים"), שהוא למעשה בנו של הקיסר, ננקי-פו, שהתחזה למוזיקאי וברח מהחצר על מנת להימלט מעגביה של אשת חצר מבוגרת, קטישה. המיקאדו גוזר שההוצאות להורג בטיטיפו יתחדשו ללא דיחוי. קוקו שומע על דבר בואו הקרוב של המיקאדו לעיירה ומסיק שהביקור נועד לבדוק מקרוב אם קו-קו מבצע את הוראותיו. נכבדי העיירה טופלים על ננקי-פו את אשמת הפלרטוט (אשר דינה מוות – לגלוג על חוקים בריטיים ישנים וחסרי פרופורציה).
עם הסתבכות העלילה, מבין קו-קו, החייט לשעבר, שאינו מסוגל אף לפגוע בזבוב, והוא משחרר את ננקי פו, שבינתיים הספיק להינשא בסתר ליאם-יאם, ומפברק הוכחות להוצאתו להורג. אחרי שהמיקאדו מבין מקו-קו שמי שהוצא להורג כביכול הוא למעשה בנו, הוא מחליט להוציא להורג את כל נכבדי העיירה. כדי להעביר את רוע הגזירה, מחזר קו-קו בצר לו אחרי קטישה ונישא לה. לבסוף מופיעים גם ננקי-פו ויאם-יאם, והסדר בטיטיפו שב על כנו.
הצגתה של אופרה ביפן כביכול, ובעזרת תפאורה יפנית אותנטית, התאפשרה הודות לפתיחת הסחר בין בריטניה ליפן. חפצי אומנות יפניים נעשו פופולריים באותה עת בלונדון, וכפי שתיאר זאת גילברט:
"אינני יכול להמציא לך סיבה טובה מדוע בחרנו למקם את התרחשות העלילה ביפן... הדבר איפשר לנו מרחב רב יותר של סצינות ציוריות, תפאורה ומלבושים. אני חושב שהרעיון של פקיד שהוא גם השופט וגם התליין, אשר לא יכול לפגוע בזבוב, עשוי דווקא לרצות את הקהל"
העתקת מקום ההתרחשות ליפן המרוחקת, אפשרה לגילברט לכתוב סאטירה פוליטית על המתרחש בבריטניה באותה עת באופן חופשי יותר, על ידי הסוואתם כ"יפנים". המיקאדו אף הושווה ל"מסעות גוליבר" מאת ג'ונתן סוויפט:
"גילברט רדף והתנכל לרעות החולות של אנגליה המודרנית, עד שהתערער מעמדן וקרסו תחתיהן, תרתי משמע. אני בספק אם ישנה בדיחה אחת בכל המחזה אשר מתאימה ליפניים. אך כל הבדיחות מתאימות לאנגלים. כשזה נוגע לאנגליה, פו-בה אינו סאטירה; הוא האמת."
ביצועים מוסיקליים בז'אנרים שונים:
גרסאות הג'אז :
נשמח אם תרשמו לקבלת עדכונים חדשים מהבלוג כאשר אנו מפרסמים סקירה חדשה . ראו בתחתית הדף למטה דף הרשמה . תודה לכם .