איזבל בישופ הייתה ציירת וגרפיקאית אמריקאית, אשר נודעה בזכות ציוריה של נשים עובדות, נוודים ותלמידים. לעיתים היא אף גלפה וחרטה בהתבסס על הציורים שלה. סגנון האמנות בתקופתה היה ריאליזם חברתי, והיא פיתחה טכניקה ריאליסטית משלה.
Isabel Bishop (March 3, 1902 – February 19, 1988)
בשנת 1979, הנשיא ג'ימי קרטר העניק לבישופ את פרס האמנויות על הישג יוצא דופן בעבודתה.
בישופ עברה בגיל נעוריה לניו יורק על מנת ללמוד איור, אך בשנות ה-20 היא עזבה את התחום לטובת אמנות הציור. ב-1934 היא פתחה סטודיו משלה ב"כיכר יוניון" שבמנהטן, שם עבדה לשארית חייה, ואליו נסעה בכל יום מביתה בריברדייל שבניו יורק. ציוריה מציגים את גאות ושפל החיים ברחובות ניו יורק, כפי שניתן לראות מחלון הקומה הרביעית שלה. בישופ צפתה ותיעדה בציוריה את הפעילות היומיומית של הנכים ואת אנשי מעמד הפועלים של העיר, והדימויים שלה לכדו רגעים חולפים של אנשים שהולכים ומפטפטים. עבודתה בסוג אמנות זה תמיד הייתה לה חשובה. היא הושפעה מרעיונות תבנית וקומפוזיציה של האמנים מנטניה, פיירו דלה פרנצ'סקה ושארדן.
בשנות ה-30 ובזכות דמויותיה המצוירות, זכתה איזבל בהכרה כאחת הריאליסטים העירוניים הבולטים של "בית הספר הרחוב הארבעה-עשר". מושג זה מתייחס לקבוצה של ציירים מניו יורק, שבמשך שנות ה-20 וה-30 המשיכה במסורת שהחלה בדור קודם של תיאורים מציאותיים של חיי היומיום.
בשנת 1935 החלה ללמד בליגת הסטודנטים לאמנות, שם למדה כעשור לפני כן, וב-1937 הייתה האישה הראשונה שעבדה במשרה מלאה כחברת צוות. בשנת 1946 הפכה לסגנית הנשיא באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומכתבים. גם כאן, פרצה דרך והייתה האישה הראשונה לעבוד בתפקיד כזה.
בשנים מאוחרות יותר (שנות ה-50–60), בישופ שילבה בציוריה עירום נשי עם ציור של קבוצות דמויות בתנועה. עבודותיה העידו על פניה המשתנים של כיכר יוניון במהלך השנים, מהתקופה שלאחר השפל של שנות השלושים, ועד למפגיני המלחמה ולסטודנטים משנות ה-60 וה- 70.
בגיל 72 בישופ קיימה את התערוכה הרטרוספקטיבית הראשונה שלה במוזיאון הוויטני לאמנות אמריקאית בניו יורק.
Isabel Bishop 'Tidying Up' 1941, IMA, Indianapolis, Indiana
Five Women Walking — Isabel Bishop
נשמח אם תרשמו בתחתית הדף לקבלת עדכונים כל פעם שמתפרסמת סקירה חדשה (באחריות)